פורים בירושלים - דוגמה לאיך מגישים עבודה בבלוג

ישיבת "אור הנעלם" בירושלים. אוריה תדמור

פורים 2015, חזרתי למקום בפעם השלישית. מחשבות וצילומים.

בבוקר שלאחר הלילה הלבן שבו קוראית את מגילת אסתר, העיר כולה תחפושות ותהלוכות, אך בישיבת "אור הנעלם" בקצה המזרחי של רחוב מאה שערים, ליד "שיכון ברסלב", מתחילים סבב נוסף של שתייה ממוסדת, והפעם הממסד מוודא שהשתייה היא ככתוב "עד לא ידע".

הרבנים בכלוב מעל והמלצרים רצים על השולחן.

הטקס מתחיל בארוחת בוקר קלה המוגשת על שולחנות ארוכים באולם בית המדרש הגדול, לחמניות ומבחר מצומצם של סלטים לנגב.

מעל האולם יושבת התזמורת והרבנים, בתוך כלוב רשת פתוח. כך כולם יכולים לראות את הרב בזמן שהוא אומר דבר תורה ומוזג את היין. 

בשעה 10:30 בערך מסתיימים הדיבורים והרב מוזג יין ומברך, במקביל המלצרים רצים על השולחנות מחמת הצפיפות הרבה באולם, אוספים את האוכל ומוזגים יין אדום ומשקאות אנרגיה למשתתפים.

המצווה היא לשתות עד כמעט אובדן הכרה וכך נוהגים כולם. שותים הרבה ומהר, ללא רחמים.

היין משפיע מהר בעשר בבוקר על מי ששותה כך פעם בשנה, השתיה היא לא טקס חברתי ואינה לשם הנאה. השתיה היא פולחן דתי. שותים מתוך אמונה.

המעבר מטקס ארוחת בוקר רגוע לפולחן שיכרות , מוזיקה וכאוס גדול הוא כמעט מיידי.

עם תוכן הקיבה משתחחרים החוצה גם כל המחסומים הרגשיים והחברתיים אשר סגורים היטב מאז פורים שעבר, הטקס הוא בעצם טקס הוצאת קיטור מבוקר. 

עוד לפני שהמלצרים מספיקים לפנות האלכוהול כבר נכנס לפעולה.

מתוך הכאוס והבלגן קיים קושי לצלם להתרכז במה שבאמת מושך ומעניין אותו. יש נטיה טבעית
פנות לאזור שבו יש יותר "אקשן" כמו שיכור שנופל או מעגל ריקודים אלים במיוחד.
אני בחרתי לחפש רגעים של אינטימיות המציגים איך נראה או מרגיש הפרט בתוך ההמולה, היה לי צורך להבחין בין אלה שמראים את האני האמיתי באותו רגע לבין אלה שנטמעים בעדר.

רב מוזג "רד בול" לתלמידים.